למה שנסכים להסדר הזה?
אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת שבר, כשהקולות הקוראים להתפצל ולהיפרד רק מתחזקים. אנחנו חושבים שהיפרדות תחליש את המדינה עד כדי איום קיומי. אנחנו חושבים שהפרדות היא בריחה מהתמודדות. אנחנו בעיקר חושבים שהפרדות אינה אפשרית. אם עד כאן אתם מסכימים, אז אתם בוודאי מבינים שמדינת ישראל זקוקה למרחב של הסכמות הכולל "כללי משחק" לצד זהות ישראלית משותפת, אולם גם מרחבים של ייחודיות זהותית. הסדרה מבנית שהיא לא 100% "כור היתוך" אבל גם לא 100% "רב תרבותיות". 50:30:20 הוא הפתרון שמאפשר לחיות יחד באותה מדינה, אנשים וקהילות עם זהויות מגוונות.
במה שונה המודל הזה מההצעה לחלק את ישראל לאוטונומיות?
מה שמנחה אותנו היא המחשבה מה אפשר להשאיר ביחד ואיך אפשר להתמודד עם המחלוקות הזהותיות מבלי לוותר על החלום של מדינה יהודית-דמוקרטית. בשנים האחרונות התרגלנו לשאול מה אפשר לחלק בין השבטים השונים, ובעניין הזה, האוטונומיות הן "תרחיש העסקים הרגיל" אליו הולכת מדינת ישראל אם לא נייצר שינוי. מודל 50:30:20 מציע מחשבה מורכבת. מצד אחד, אנחנו מגדירים יעד שאפתני של 50% של זהות משותפת. יחד עם זאת, אנחנו מכירים בצורך של השבטים והקהילות השונות בישראל לחיות בהתאם למאפיינים קבוצתיים וזהותיים שונים.
איך אתם מתכוונים להתחיל עם תכנית ההפעלה?
בשנה האחרונה הבנו כי שינויים מהותיים הנוגעים באיזונים ובבלמים בין הרשויות מחייבים לגיטימציה ציבורית רחבה. על בסיס זה, התקדמות ובניית דרכי יישום למודל יעשו דרך היכרות, שיתוף, דיון והסכמה ציבורית.
באופן ספציפי, בקרוב נפרסם תוכניות מדיניות מפורטות ליישום מודל 50:30:20 בחינוך ובמובנים רחבים של יהדות ומדינה (פרוייקט משותף עם קואליציה של ארגונים). התוכניות הללו יכללו מדיניות חדשה לגבי תכנים, חלוקת סמכויות ותקצוב. יש למה לצפות.
המודל הזה נותן הרבה כוח לרשויות מקומיות, שלא כולן יכולות לעמוד בזה. מה אתם מציעים?
נכון, המודל מציע שינויי עומק ורוחב משמעותיים בסדרי עבודת הממשל והשלטון המקומי. כיוון שקיימת שונות מובהקת בין הרשויות בעצמאותן ועוצמתן הכלכלית והמנהלית, המודל יוטמע באופן מדורג ובשיטת "רמזור". למעשה, תתקיים דיפרנציאציה בין גוף איתן ויציב שמסוגל להכיל וליישם את המודל, לבין גוף שיזכה לסיוע או ייעוץ מצמיחים כדי שיוכל לקבל את מלוא הסמכויות הניתנות לרשות איתנה. בכל מקרה, המדינה לא תקבל עבור הרשות החלטות שהן בתחום סמכותה אלא תסייע בידי הרשות לממש את החלטותיה עד לעצמאותה המלאה. לצד זאת, ישופרו אמצעי הבקרה על הגופים המקומיים לשם טיוב תפקודם.
איך מיישמים את זה במישור התקציבי – יש כאן שינוי מהותי בהקצאת משאבים?
נכון, יש כאן שינוי מהותי באופן הקצאת התקציבים. על מנת שהרשויות המקומיות תוכלנה להתנהל יש להקנות להן כלי מימון שלא קיימים כיום. אנחנו מציעים מודל דומה לזה הגרמני, שבו חלק ממס ההכנסה שנגבה ברמה הלאומית מיועד לשלטון המקומי ונחשב חלק מההכנסות העצמיות שלו. כמו כן, נמליץ לאפשר לרשויות המקומיות לגבות מס צריכה נוסף החל בתחומן בלבד, בשיעור התחום בתקרה, וכן לגייס חוב.
אנחנו מציעים כי ייקבע בחוק שהכנסות ממע"מ ומס קנייה יועברו מדי שנה, טרם העברתן לקופת המדינה, ישירות אל הרשויות המקומיות. מנגנון החלוקה יהיה פרוגרסיבי: הרשויות המקומיות שמצבן החברתי־כלכלי קשה יותר יקבלו יותר מההכנסות. יחד עם זאת, המדינה תייצר תקן גידול אוכלוסייה ארצי לפי ממוצע גידול האוכלוסייה בחמש השנים שקדמו ליום קביעת התקן, ותקבע מנגנון להעברת המקורות הלאומיים בהתאם למדד הגידול. כל גידול מעבר לאחוז הקבוע בתקן ימומן מהכנסות עצמיות של הרשויות בזרם.
שינוי זה נדרש כחלק מהתפיסה הכוללת כי המדינה תקבל לידיה אחריות ליצירת ממלכתיות אחראית ותשתיות לאומיות, לצד מתן כבוד והכרה בזרמים, ומתוך רצון כי התשתיות הציבוריות יאפשרו לכולם שימוש בר קיימא וחיים ברמת צפיפות נסבלת.
הנושא מורכב, הקדשנו לכך פרק שלם בתוך המסמך (עמ' 30)
